המרווה היא אחד מצמחי המרפא וצמחי התבלין העתיקים והנפוצים ביותר בארץ ישראל ובאזורי צמחייה ים תיכוניים.
השם העברי הקדום של המרווה מופיע כבר בתלמוד. במינים אחדים מסתעפים לפעמים ענפי התפרחת בצורה שיש בה דמיון למנורת שבעת הקנים שהייתה בבית המקדש, ויש הסוברים כי שימשה השראה לצורת המנורה.
ואכן המרווה הינה גם צמח גן ונוי בעל פריחה נאה וניחוח נעים, גם משמשת כתוסף תזונה ומקור לחומצות שומן חיוניות, עליה טובים לחליטת תה ולתיבול מאכלים, נעשה בה שימוש כ'צמח מרפא' לתסמינים ותחלואים שונים ואף מבחינה מיסטית קיימת חשיבות סמלית למיני מרווה שונים.
זרעיה המיובשים של המרווה היתה חשובה לבני האצטק. ועדיין נעשה בה שימוש נרחב במקסיקו וגואטמלה ומשמשת כתוסף למשקאות מזינים וכמקור למזון.
